מוזיאונים הם מקומות שבהם ההיסטוריה הופכת למוחשית. המשמעות היא שהם (מוזיאונים) מכילים שרידים של חומרים תרבותיים שסייעו לחוקרים להתחקות אחר השורשים התרבותיים של קבוצות בודדות בתוך מדינה או אזור. הסיפורים ההיסטוריים הנקראים בספרים עושים שימוש בשרידים כאלה כדי לשפר את הידע (או הלמידה) של הדור הנוכחי על דברים או חברות בעבר שהיו קיימים לפניו. למוזיאונים בניגריה היסטוריה ארוכה והיא קשורה קשר הדוק לטבעם חסר האונים של הדברים בנוגע לגילוי מקרי של חומרים תרבותיים מסוימים בעלי ערך רב לאדם. בהתחשב בעובדה שהם (גילו בטעות חומרים תרבותיים) נעלמו שלא כדין כנגד הצמיחה וההתפתחות המובנית של מגזר התרבות, הצורך ביצירת מקום בטוח היה עליון.
משנות ה-50 ועד היום, יותר מעשרים מוזיאונים נוצרו כדי לסייע בניהול חומרים תרבותיים שהם בעיקר חפצים וחומרים אתנוגרפיים שנמצאים בתוך ניגריה. אין כמעט מוזיאון בניגריה שמתגלה כשונה מאלה אחרים מבחינת פעילותם המבוססת על המטרה שהם הוקמו. בהגדרה, המוזיאונים בניגריה נתפסים לעתים קרובות כמרכזי משאבים תרבותיים המופקדים באחריות לאסוף, לאחסן ולהציג לציבור את החומרים התרבותיים של ימי קדם. לאור זאת, המוזיאונים מצויים ברובם בעתיקות שרוב התמונות שלהם נראים בספרים ובמסמכים היסטוריים ציבוריים אחרים. זה גורם למבקר ילידים המבקר בחמישה מוזיאונים בניגריה לחזות את התוכן של המוזיאונים האחרים מבלי לבקר בהם בהכרח. בהתחשב בכך, החסות של מוזיאוני ניגריה נמצאת בעקומה מטה.
עם זאת, הדבר החשוב ביותר הוא שהניגרים כבר לא סקרנים לגבי העבר; במקום זאת, הם מודאגים יותר לגבי עתידם. זה לא אומר שהחומרים התרבותיים שנמצאים במוזיאונים הממוקמים במדינות שונות במדינה אינם רלוונטיים. בני ניגריה רוצים לקבל דרכים מחודשות להתייחס לנושאים תרבותיים. לדוגמה, במהלך המחקר שלי בשנת 2005, פגשתי אמן שהתאמן בג'וס במשך יותר מחמש שנים וביקר במוזיאון ג'וס רק פעם אחת. הטיעון שלו היה שאין דברים חדשים במוזיאונים בניגריה מכיוון שלכל המוזיאונים שהוא ביקר במדינות אחרות יש את אותו חומר תרבותי עם רק שינוי קטן בסידור/התפאורה. עם זאת, היוצא מן הכלל היחיד הוא מוזיאון המלחמה באומואייפה והמוזיאון הצבאי בזריה.
כרגע, נראה שמוזיאונים ניגרים חייבים לגוון בתכניות התרבות שלהם בשירות הציבור. הסיבה לכך היא שהתפקיד המסורתי של איסוף, דיור והצגה לציבור הופך במהירות ללא מוטיבציה לציבור הרחב. הוועדה הלאומית למוזיאונים ומונומנטים (NCMM) כגוף גג של מוזיאונים ציבוריים בניגריה צריכה להסתכל על יצירת משטרים שיצעירו את המוזיאונים. יש לבצע תוכניות תרבות חדשות הכוללות בני נוער כדי לשפר את החסות הציבורית.
