סר ג'ושוע ריינולדס הציג את השיח השלישי שלו מתוך חמישה עשר באקדמיה המלכותית לאמנות ב-14 בדצמבר 1770. הוא פותח בתקציר קצר של שתי הרצאותיו הקודמות באומרו כי בראש ובראשונה צייר שואף חייב לשלוט בבסיסי האמנות שלו על ידי למידה לצייר, להלחין ולצבוע את עבודתו. על בסיס זה מומלץ לתלמיד ללמוד ביסודיות את 'עבודתם של אלה שעמדו במבחן הדורות', כלומר את המאסטרים הישנים של העת העתיקה ובנוסף את צורות הטבע. סר יהושע מסביר כעת שאסור שהמחקר האחרון של הטבע יהפוך למטרה בפני עצמה, משום שהוא עלול להסתכן ביצירת אמנות שהיא חסרת דמיון ומכאנית. בהוראתו של ריינולדס, הטבע, יכול להיות מעוות ונתון ל'טעויות', לכן הוא מורה לתלמידיו ללמוד כיצד לשפר את הטבע עצמו.
איך אפשר להשיג זאת? מה להלן הוא נושא עדין ושיש לזכור אותו מופנה לסטודנט לאמנות במהלך המאה ה-18, וככזה צפוי מחקר מקרוב של אובייקטים חזותיים, בדומה לכך שמדען היה ניגש לחקר העולם שלו. היום. סר יהושע מלמד שאפשר להפנים במוחו את ה'אידיאל' של היופי. האידיאל הזה הוא מה שמאפשר 'לכל האמנויות לקבל את השלמות שלהן, עדיף על מה שיש בטבע האינדיבידואלי'. כשהוא מדבר עוד בנקודה זו, סר יהושע מעמת את הציירים המצומצמים של ימיו עם האמן האהוב של העת העתיקה, פידיאס, הוא מוסיף;
"מי שלובש צורות כאלה שהטבע מייצר ומגביל את עצמו לחיקוי מדויק שלהן לעולם לא ישיג את מה שיפה לחלוטין, כי יצירות הטבע מלאות בחוסר פרופורציה ונופלות מאוד מהסטנדרט האמיתי של יופי."
הצרפתים מבטאים את ה'אידיאל' של היופי כ'אידיאל היפה' ואילו האיטלקים קוראים לזה 'גוסטו גראנדה'. בשיחה עם תלמידיו באקדמיה המלכותית ובהרחבה לקורא כמאתיים וארבעים ושבע שנים מאוחר יותר, ריינולדס מזדהה עם ציירים ברמה בינונית. הוא הבין ש'ההשראה האלוהית' שכל כך ניכרת ביצירות הגדולות של העת העתיקה שקשה מאוד לרכוש אותה. לאותם ציירים המאמינים שההגעה לגבהים כאלה היא מעבר ליכולתם ומבקשים ללמד אותם על ידי כל סמכות סר ג'ושוע מעיר בפזיזות, "האם נוכל ללמד טעם או גאונות לפי כללים, הם כבר לא יהיו טעם וגאונות". עם זאת, הוא מציע נחמה לקהל שלו עם קצת הדרכה מעשית.
כדי להתעלות מעל פגמי הטבע ולהגיע ליופי ה'אידיאלי', שהוא מחוז הגאונות האמיתית, הוא מלמד ש"יש לגלות מה מעוות בטבע" ואז להשוות שוב ושוב את כל החפצים המציגים פגמים עם אלה שהם נחשב ליפה. באופן זה צייר אינו מחוייב להעתיק את הטבע, אך לאחר שנים ארוכות של בחינת ההבדלים בין צורות יפות למכוערות, אמן לומד להפנים את הארכיטיפ המשותף לכל הצורות היפות. באמצעות ארכיטיפ זה יוכל האמן לתאר צורות יפות מהדמיון ולתקן צורות מכוערות בטבע; תהליך דומה במובנים מסוימים לאופן שבו מנתח פלסטי יכול לשנות את חוסר הפרופורציה של הפנים כדי להיראות נעים יותר לעין. כדברי סר יהושע;
"לא כל עין קולטת פגמים. היא חייבת להיות עין שרגילה זה מכבר להתבוננות ולהשוואה של צורות (יפות ומכוערות; ואשר על ידי הרגל ארוך להתבונן במה שיש לכל קבוצה של חפצים מאותו סוג נפוץ, רכש את הכוח להבחין מה כל אחד רוצה בפרט… על ידי זה הוא רוכש מושג צודק של צורות יפות, הוא מתקן את הטבע, את מצבה הלא מושלם על ידיה מושלם יותר."
כפי שמסבירים שני השיח הקודמים, צייר פיתח עד כה את כל הכישורים והטכניקות המאפשרות לו או לה להעתיק את הטבע, האמן גם ספג ביסודיות את יצירותיהם של המאסטרים הישנים ואת סודות הקומפוזיציה הכלולים בהם. כעת הצייר אינו תלוי בשום סמכות ומחפש את דרכו לתאר את העולם, את החזון שלו לגביו.
קאראווג'יו, טיציאן או רמברנדט יכולים לצייר את אותו נושא ולהציג את אותם אובייקטים, אם כי לייצר עבודות שונות מאוד. בזכות החזון האינדיבידואלי שלהם הם יוצרים באופן ספונטני עולם הדומה לעולם שלנו, אך בו בזמן אינדיבידואלי שונה. להרים עיפרון או מברשת ולהפגין משהו יפה והרמוני לחלוטין, פנים, יד, קבוצת דמויות בנוף, זו הגאונות שסר ג'ושוע מנסה לעזור לתלמיד השואף להעריך ולהתפתח. לא רק העתקה עבדית של העולם הסובב אותם. סר יהושע מוסיף;
"הרעיון הזה של מצב הטבע המושלם, שהאמן מכנה היופי האידיאלי, הוא העיקרון המוביל שלפיו מתנהלות יצירות גאוניות… ושנראה שיש לו זכות לכינוי האלוהי כפי שהוא מנחה אותו. … על כל הפקות הטבע".
אם זו עובדה ולא רק השערה כיתתית שאמנים יכולים לפתח יכולת לבטא את היופי ה'אידיאלי', אז היכן ניתן למצוא את העדות הטובה ביותר לכך באמנות? לשאלה זו מתייחס סר יהושע לעבודותיהם של הפסלים העתיקים ש"בהיותם בלתי נלאים" בבית הספר לטבע, השאירו מאחוריהם דגמים של אותה צורה מושלמת." הצגת היופי המושלם בתוך הפסל של העת העתיקה ניתנת לחזרה, כפי שקרה. הוצגו באינספור יצירות שלהם. לכן זה חייב לנבוע מעין עיקרון, אחרת לא ניתן יהיה לחזור על יופי כזה. איזה עיקרון זה יכול להיות, שואל ריינולדס, אלא מההשוואה היסודית בין צורות יפות למכוערות? יופי מושלם או 'אידיאלי' שכזה הוא משהו שסר ג'ושוע האמין שהוא אינו מולד אלא נרכש רק מחקר הטבע; "אם הכוונה לאושר הוא משהו במקרה או משהו שנולד עם אדם ולא הרווח, אני לא יכול להסכים." זה לגמרי נכון? אולי תפיסה מתונה יותר תהיה לומר שחלק מהאנשים נולדים עם כישרון גדול יותר לתפוס את היופי ה'אידיאלי', ולכן אנשים כאלה ידרשו פחות לימוד של הטבע כדי להבין להנמיך את הארכיטיפ.
בהמשך, סר ג'ושוע הוכיח שכדי להגיע לארכיטיפ של יופי יש להעמיד מול צורות יפות ומכוערות רבות, אך כעת הוא מראה שמכשול נוסף להגיע לארכיטיפ זה הוא החינוך שלו בחברה והאופנה של ימינו, שיכולים כל כך מתנים את דרך ההסתכלות שלנו על העולם שלא נוכל עוד לראות את הטבע אך ורק מעורבב עם טעמים והמצאות אנושיות. ריינולדס מעמת את הפשטות של הטבע, הנטולת תחזיות ויש לחקות, עם צורות שחוללו על ידי האופנות של תקופת זמן מסוימת, שיש להימנע מהן. הוא מייעץ לצייר השואף;
"התעלם מכל הקישוטים המקומיים והזמניים והסתכל רק על ההרגלים הכלליים שהם בכל מקום ותמיד אותו דבר… הדעות הקדומות לטובת האופנה והמנהגים שהתרגלנו אליהם ואשר נקראים בצדק טבע שני, הופכות אותו לעתים קרובות מדי קשה להבחין בין מה שהוא טבעי לזה שהוא תוצאה של חינוך."
איך אם כן צייר נפרד מאופנות היום? סר יהושע מסביר שזה שוב על ידי לימוד ה'קדמונים', כי עבודתם נאמנה ל"פשטות האמיתית של הטבע". הפשטות מצביעה על היופי ה'אידיאלי' ויחד שני אלה מהווים סימן של צייר גדול. סר יהושע מסביר; "ליופי ולפשטות יש חלק כה גדול בהרכבו של סגנון נהדר, שמי שרכש אותם אין לו עוד מה ללמוד." כשהוא מתקרב למסקנה של השיח השלישי שלו, ריינולדס מסביר שצייר גדול אינו עוסק רק בהטעיית העין על ידי הדיוק של תיאור, אלא מתעניין יותר בפאר הנושא שלו, במשמעותו ובעוצמתו. שיש ליצירה כזו לרגש את הצופה עמוקות, ובדרך זו מדרגת את האמנות כאחות של שירה.
לאחר שאמר זאת, סר יהושע מסיים בכך שהוא מייעץ לתלמידיו לזכור את הלקחים של שני השיח הקודמים ולא לזלזל ביכולת לצייר ולייצג את העולם בצורה מציאותית, אחרת אמן יסתכן בהיות מרושל ולכן לא יוכל לייצג בצדק את היפה. אידיאלי בצורה פשוטה. לסיכום, השיח השלישי ממליץ לסטודנטים לאמנות לא להיות עבדים למה שהם תופסים, אלא באמצעות חקר העת העתיקה וניתוח המאפיינים המבדילים בין צורות יפות ומכוערות, להפנים את האבטיפוס של היופי ולהפוך אותו כרצונם בזהירות הראויה. לשמור על פשטות ויכולת טכנית.
