להלבשה תחתונה יש היום מיסטיקה מסוימת. עבור אנשים רבים, הוא נתפס כרומנטי וסקסי, נלבש באירועים מיוחדים וניתן כמתנה ביום האהבה וביום נישואין. אבל זה לא תמיד היה כך. לאורך הדורות, הלבשה תחתונה עברה לסירוגין בין תועלתנית לאסתטית, מהדגשת דמות האישה להסתרה, ומהיותה מעיקה למשחררת. מנקודת מבט של בית ספר לאופנה אקדמית, אנו יכולים לראות שהתפקיד המשתנה של הבגדים התחתונים שיקף את מגמות האופנה, כמו גם את האופן שבו החברה הגדירה יופי.
יָמֵי קֶדֶם: התיעוד הקדום ביותר של נשים לובשות בגד תחתון הוא ממצרים בסביבות 3000 לפני הספירה רק נשות אצולה הורשו ללבוש אותו; עבדים ומשרתים לבשו חלציים, או היו עירומים מתחת. בעוד שהתחתונים שימשו סמל סטטוס במצרים, הם שימשו להתהדר בגוף ביוון העתיקה. באי כרתים בשנת 2000 לפני הספירה, נשים לבשו מחוך בעל עצמות בחוזקה סביב החזה שלהן, כך שדיהן יבלוט החוצה בצורה בולטת.
ימי הביניים: המראה הרצוי לנשים בימי הביניים היה דמות נערי, ולכן נלבשו מחוכים לא כדי להדגיש את השדיים כמו ביוון, אלא כדי להשטח את החזה והירכיים כדי להסתיר את הדמות הנשית.
התקופה האליזבתנית: המחוך השתנה שוב, מכיוון שהאליזבתנים העדיפו את דמות שעון החול. עכשיו זה הגזים את השדיים וגם את הירכיים, עם החדרת עצם לווייתן לקשיחות נוספת.
המאה ה 18: תקופת שלטונם של לואי ה-15 וה-16 נחשבות לעידן מוזהב של עיצוב אופנה, והמרכז של רבות מהאופנות היה המחוך. כבר לא נלבשו רק כמו תחתונים, המחוכים היו כל כך אופנתיים שהם הוצגו בחלק החיצוני של השמלה. דבר של יופי, הם היו מעוטרים בסרטים, תחרה ורקמה.
התקופה הוויקטוריאנית: למרות שאנו חושבים על התקופה הוויקטוריאנית כעל תקופה של דיכוי מיני ופנאי, הלבשה תחתונה התפתחה במידה ניכרת במהלך השנים הללו. חלק מהחידושים היו המחוך הראשון שאפשר לנשים ללבוש אותו או להוריד אותו מהחזית בעצמן; המחוך האלסטי הראשון, שסיפק יותר נוחות; הפנטלון המצונף; גרביים; וחגורות ביריות. התקופה הוויקטוריאנית הציג גם את הרעיון של הלבשה תחתונה כמשחק מקדים. הסרת השכבות הרבות לקחה פרק זמן לא מבוטל, ויצרה מתח מיני וציפייה. לכן, עצם המראה של אפילו בירית היה אפרודיזיאק.
מלחמת העולם הראשונה: כשפרצה המלחמה הגדולה, ממשלת ארה"ב ביקשה מנשים להפסיק לקנות מחוכים כדי שתהיה יותר מתכת זמינה למאמץ המלחמתי. יוזמה זו הביאה למספיק מתכת לבניית שתי ספינות קרב. המלחמה גם הובילה ליותר נשים שהצטרפו לכוח העבודה במפעלים; מחוכים לא היו מעשיים לעבודה. למרבה המזל, אישה בשם מרי פלפס ג'ייקוב, שאינה מרוצה מאופיים המגביל של המחוכים, המציאה את החזייה, ונשים התגיירו מיד.
שנות ה-20 השואגות: עם המראה הדפף בכל מקום, נשים רצו דמויות נעריות שישתלבו עם השמלות הדקיקות. חזיות נעשו כדי להשטח את החזה, ולמרות שמחוכים מכווצים היו בחוץ, הכנסת החגורה המשיכה את המסורת הארוכה של תחתונים צמודים.
השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה: בשנות ה-30, החזה חזר. במקום לשטח את החזה, חזיות שיפרו אותן, שכן הרעיון של "גודל הכוס" הוצג. הלטקס הומצא גם בתקופה זו, מה שמאפשר לחזיות להתאים לנשים טוב מתמיד.
שנות ה-60 וה-70 המתנדנדות: עם עליית תנועת ההיפית והנשים, הלבשה תחתונה, ובעיקר חזיות, הפכו לסמל של קונפורמיות והגבלות. שריפת חזיות הייתה סימן לתקופה, וחברות הלבשה תחתונה רבות יצאו מעסק. חתיכת תחתונים אחת שכן הפכה ללהיט גדול הייתה תחתוני הביקיני, הודות לפריטים הכי לוהטים בעיצוב אופנה, חצאיות מיני ומכנסיים לוהטים.
היום: האופנה מגוונת מתמיד במאה ה-21, וכך גם הלבשה תחתונה. חזיות מרופדות, ללא כוסות, מלאות במים, מלאות באוויר, סטרפלס, צוללות, חוטיות, בלתי נראות, קולר, אתה שם את זה. וכשמדובר בהלבשה תחתונה שהיא קצת יותר אסתטית מאשר פרקטית, הבחירות מסחררות, במיוחד עבור מי שקונה אותה עבור בן אדם משמעותי. חוטיני, דובונים, נעלי לילה לתינוקות וחוטיני ג'י מגיעים בכל צבע וסגנון שניתן להעלות על הדעת. והלבשה תחתונה היא אפילו בגדי עסקים מקובלים, עם גוזיות וקמוזות ממש בבית מתחת לז'קט.
במהלך השנים, הלבשה תחתונה אולי השתנתה. אבל זה תמיד היה חשוב בעיצוב גופן של נשים, ובמקומה בחברה.
