אם מעולם לא שמעת על רון וויאט, אתה בוודאי מודע לכמה מהתגליות שלו לגבי מיקומים וחפצים מרכזיים שהתרחשו בתנ"ך. למרות שחלק מהמבקרים כינו אותו שקרן, ייאמר לזכותו, "אינדיאנה ג'ונס" המקראית איתר את חורבות סדום ועמורה, תיבת נח, מרכבות מצריות טובלות בים סוף – עדות לכך שאלוהים בקע את הים שחצו משה ובני ישראל, ולאחרונה ארון הברית.
רון וויאט ביקר בירושלים בשנת 1979. הוא וחבר במחלקת העתיקות של ישראל עברו על פני מחשוף האבן הידוע לשמצה הידוע בשם "גבעת הגולגולת", שם על פי נוצרים פרוטסטנטים רבים, ישוע המשיח נצלב. זרועו השמאלית של וויאט עלתה והצביעה על מיקום בבסיסה השמאלי של גבעת האבן שהייתה זרועה באשפה ואמרה, "זו המערה של ירמיהו וארון הברית נמצא שם."
חברו נראה מבולבל, ואז פנה לווייאט שנראה מבולבל בעצמו. וויאט נזכר שהוא לא הבין למה אמר את זה. הוא סיפר מאוחר יותר שאלוהים דיבר דרכו. כשקצין העתיקות שמע את מה שאלוהים דיבר באמצעות וויאט, הוא הזמין אותו לחפור באותו מקום.
וויאט טס בחזרה לארצות הברית סיפר למשפחתו על ההתרחשות המוזרה הזו. הוא חקר את האפשרות שארון הברית יכול להיות מוסתר מתחת לגבעת הגולגולת. ארון הברית היה מבנה עשוי לחלוטין מזהב שאלוהים דרש ממשה לבנות. זה נחשב למושב שהיה כס מלכותו של אלוהים עלי אדמות. לעתים הוא הוסתר במקדש המאולתר כאשר משה הנהיג את בני ישראל במדבר במשך 40 שנה. פעם בשנה נשפך דם של בהמה "נקייה" בצד ימין של "כסף רחמים". דם זה היה אמור לסלוח זמנית על חטאי קהילת ישראל. ארון הקודש נחשב כל כך קדוש שאם מישהו יגע בו, הוא ימות. אז, ארון הקודש היה צריך להינשא במוט משני הצדדים כדי שיוכלו לשאת אותו על ידי גברים קדושים שנושאים אותו מבלי לגעת בו.
לאחר מחקר מסוים, וויאט ושני בניו היו סקרנים מספיק כדי לחזור לירושלים ולקבל אישור לחפור היכן שעדיין עמדה ערמת האשפה הישנה ההיא. כשהם שלפו הרבה אשפה, הם חפרו כלפי מטה, ללא הצלחה למצוא פתח, הם עברו למקום במרחק של כעשרים מטרים מימין להם. בזמן שהם חפרו, הם חשפו גומחות מרובעות גדולות שנחצבו במתלול. וויאט קבע שהם שימשו את הרומאים כדי להציב שלטים מאחורי אנשים צלובים, המציינים את פשעיהם נגד האימפריה הרומית. זה יכול היה להיות המקום של צליבתו של ישו.
הם חזרו לאתר המקורי וחפרו כלפי מטה ומצאו סדק שלימים צמח לחור רחב שהפך לצוק, בירידה של כ-40 רגל. וויאט ובניו טיפסו למטה. כשהאירו את הפנסים שלהם מסביב, הם הבחינו במנהרה מימין שהובילה אל בור מים, שם גילו גם כלי חרס ומטבעות רומיים עתיקים המתוארכים לשנת 135 לספירה. צוות המשפחה גם גילה עצמות אדם מסביב לחור גדול. וויאט האמין שהתרחשו הוצאות להורג, במיוחד סקילה. לאחר שבדק את השטח, הוא מצא גם גוש אבן שכיסה חור של 20 אינץ' באדמה. בזמן שהוא בחן אותו, הוא הבחין בכמה חורים אחרים מימין והשאיר כמה מטרים מאחורי החורים המכוסים. וויאט לא יכול היה להשתחרר מהמחשבה שהחורים האלה מציינים היכן נתמכו מוטות עץ לצליבה של הפושעים הגרועים ביותר, מכיוון שהגומחות האלה שמצאו לימינם היו מעל האזור הזה.
במשך השנתיים הבאות נסעו וויאט ובניו לירושלים וממנה, בכל פעם, וחסכו מספיק כסף להמשך חפירת האתר. לרוע המזל, הם לא הצליחו למצוא פתחים המובילים לחדרים או מערות אחרים שבהם מצאו את החפצים הרומיים. וויאט ובניו חטפו קירות של סלע ומצאו בסופו של דבר כמה מנהרות המובילות אותם מטה. וויאט האמין שככל שהם חפרו למטה, הם נכנסו לתקופה מוקדמת יותר בהיסטוריה של ירושלים. ובכל זאת, וויאט ובניו לא הצליחו למצוא את ארון הברית.
בקיץ 1982, וויאט ומשפחתו התייאשו. כמעט נגמר להם הכסף וגם הכוח הפיזי. וויאט ובניו חלו. וויאט אמר להם לחזור הביתה בזמן שהוא ממשיך לחפור, חופר דרך חורים באבן. הוא עבר במנהרה דרך אזור מסוים שבו הועברו אבנים רבות, וחסם חדר. למרות שלווייאט היה דלקת ריאות, הוא זחל דרך חלל צר בראש האבנים. וויאט האיר את הפנס שלו בתקרה וראה פתח בסלע שהיה מכוסה בנוזל שחור שטפטף על אזור מבריק שנראה כמו זהב. לפני שהתעלף מרוב עייפות, הוא הבין בדיוק מה הוא רואה – דמו של ישו ירד מהמקום המדויק בו נצלב ונשפך על כסא הרחמים של ארון הקודש. הדרך היחידה שבה הדם יכול היה לשפוך על הארון הייתה העובדה שכאשר רעידת אדמה קרעה את הסלעים, אלוהים יצר סדק באבן שאיפשר את זרימת הדם מהצלב כלפי מטה 20 רגל ממש מעל הצד השמאלי של כיסא הרחמים.
וויאט חזר למקום הזה והסיר אבנים שחסמו אותו מלהיכנס לחדר שבו ראה את ארון הקודש. כאשר הוא זחל פנימה והאיר את הפנס שלו אל הסלעים. הוא ראה גם רהיטי זהב אחרים מהמקדש הראשון שהוסתרו מהבבלים שזזו את ירושלים בשנת 586 לפני הספירה. חפצים אלה כוסו בבד עתיק שהתפרק למגע. הם כללו: שולחן לחם הראווה, מעמד המנורה בן 7 הקנים, מזבח הזהב של קטורת, חיישן זהב, וחרב גדולה מאוד, שהיתה שייכת לגוליית, הענק שנלחם בדוד.
וויאט הורשה לקחת דגימת דם מ-Mercy Seat למעבדה אמינה בישראל. הוא נפגש עם המדענים וביקש מהם לבדוק את תאי הדם הלבנים לספירת כרומוזומים. למרות שעוזרי המעבדה אמרו לו שאי אפשר לקבל ספירה מ"דם מת", וויאט ביקש מהם לעשות זאת בכל זאת ושהוא יהיה נוכח כשיקבלו מידע. כתוצאה מכך, תוצאות הבדיקה הצביעו על כך שלאדם שממנו הגיע הדם היו רק 23 כרומוזומים, מה שהיה "בלתי אפשרי" שכן כל אדם חי נשא 46 כרומוזומים – 23 מהאם ו-23 מהאב. למרות שהבדיקה הגיעה למסקנה ש-23 הכרומוזומים הגיעו מהאם, האב "לא אנושי".
המצב הזה היה בלתי אפשרי. טכנאי המעבדה עוררו מהומה לא קטנה, ושאלו את וויאט, "של מי הדם הזה??" וויאט נחנק ואמר לה, "זה הדם של המשיח שלך… ישוע המשיח." לשמע זאת, הטכנאים היו בהלם מוחלט, בחוסר אמון, וצעקו בעברית מהירה.
וויאט טען שכאשר חזר לחדר, הוא פגש ארבעה מלאכים ששמרו על מזבח הברית. הם הרימו את כסא הרחמים ואמרו לרון להוציא את שני לוחות האבן שהיו עשרת הדיברות המקוריות שנתן למשה אלוהים. הוא קיבל הוראה על ידי המלאכים להקליט את שני הלוחות כדי שיום אחד יוכלו להראות אותם לעולם בעתיד, אך לא בזמן הנוכחי. לאמיתו של דבר, הוא סיפר לחברו מהעתיקות את מה שמצא אך הופתע כשהקצין אמר לו לשמור הכל על מה שגילה בשקט. וויאט לא שתק זמן רב, הוא הלך לכנסיות כדי לספר לכמרים ולקהילות שלמות על הגילוי שלו, כמו גם להפיץ את הבשורה.
ב-1999, על ערש דווי, הוא התוודה שכל מה שגילה בירושלים הוא סיפור אמיתי.
